אדריאל ייזום והשקעות בע"מ ואח' נ' גבי פארם בע"מ

החלטה

1.בבדיקה שנערכה לאחרונה בתיקים בהם קיים "חוסר מעש" תקופה ארוכה, הוברר כי קיימת בתיק בקשה אשר טרם הוכרעה. התקלה ארעה, ככל הנראה, בשל העובדה שלאחר הדיון הצדדים בקשו להמציא אסמכתאות לטענותיהם ועל פי החלטה שניתנה, היה על המזכירות להביא בפני את התיק לאחר מכן למתן החלטה. בטעות הדבר לא נעשה, ובמערכת "נט המשפט" לא נוצרה משימה למתן החלטה בבקשה.

2.הבקשה שבפני הינה לדחיית תביעתה של תובעת 1 (להלן "המשיבה") נגד הנתבעת (להלן "המבקשת") על הסף.

3.התובעות הגישו נגד המבקשת תביעה כספית, שעניינה תביעת דמי שכירות בגין יחידה אותה השכירה המשיבה למבקשת לצורך ניהול בית מרקחת ועסק למכירת תמרוקים וחומרי ניקוי, במרכז מסחרי שהוקם ע"י המשיבה ומנוהל ע"י תובעת 2. התביעה מבוססת על הסכם שכירות שנכרת בין המשיבה למבקשת, ואשר לטענת המשיבה הופר ע"י המבקשת.

4.בכתב הגנתה ובבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי מן הדין לדחות על הסף את תביעתה של המשיבה נגדה, לאור תביעה קודמת שהוגשה על ידה נגד המבקשת בת.א. 440/01 בש"א 335/01 של בית משפט זה (להלן "התביעה הראשונה"), אשר נדחתה בהסכמת הצדדים. נטען, כי שתי התביעות נובעות מאותה עילה, הפרת הסכם השכירות ע"י המבקשת ומשכך, היה על המשיבה לתבוע את כל סעדיה בגין אותה עילה, או לבקש רשות לפצל את סעדיה בהתאם לתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי- תשמ"ד 1984 (להלן "התקנות"). משלא עשתה כן, מנועה המשיבה מלהגיש את תביעתה דנא (להלן "התביעה השניה") לקבלת סעד אחר, בגין אותה עילה.

5.בתשובתה לבקשה טוענת המשיבה, כי אף שנכרת בין הצדדים הסכם אחד, הוא כולל בתוכו שני הסכמים: הסכם שכירות והסכם מכר. הצדדים הגיעו להסכמה, לפיה השוכר – המבקשת, תרכוש מהמשיבה ציוד המצוי במושכר תמורת 150,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתום תקופת השכירות, המשיבה תהיה רשאית לרכוש את הציוד בחזרה מהמבקשת תמורת 35,000 דולר בצירוף מע"מ.

לטענת המשיבה, בתביעה הראשונה תבעה את אכיפת החוזה ככל שהוא מתייחס לציוד. בשלב בו הוגשה התביעה, המבקשת החזיקה במושכר והיה חשש, שתפנה את המושכר יחד עם הציוד ולא תקיים את חלקה בהסכם, לפיו המשיבה תהיה רשאית לרכוש את הציוד במחיר עליו הוסכם. הסעד אותו ביקשה, היה לצו עשה, אשר יורה למבקשת לקיים חיובה ולמכור את הציוד למשיבה.

התביעה השנייה טרם התגבשה במועד הגשת התביעה הראשונה. המשיבה ביקשה תחילה להקטין את נזקיה ע"י השכרת המושכר לשוכר אחר. כאשר התגבשו הנזקים כתוצאה מהפרת הסכם השכירות ע"י המבקשת, ולאחר שהשכירה את היחידה לצד שלישי בחודש מאי 2002, הגישה את תביעתה השנייה, לפיצוי על נזקיה כתוצאה מן ההפרה.

עוד טוענת המשיבה, כי במקרה הנדון לא חל מעשה בית דין ו/או השתק עילה, הואיל ומדובר בעילות שונות בשתי התביעות. בתביעה הראשונה העילה היתה הסכמת הצדדים, כי בתום תקופת השכירות מכל סיבה שהיא, המשיבה תהיה רשאית לרכוש את הציוד, ואילו בתביעה השנייה – הפרת הסכם השכירות על ידי הפסקתו לפני תום תקופת השכירות, ותביעה לפיצוי על הנזקים שנגרמו למשיבה כתוצאה מן ההפרה. אין המדובר באותו מעשה של המבקשת ולא באותה עילה.

עוד טוענת המשיבה, כי פיצול ההליכים נבע מעובדות חדשות שהתעוררו לאחר בירור התביעה הראשונה. באותו מועד, המבקשת טרם פינתה את המושכר, אך החלה בהוצאת המיטלטלין ממנו. לא היה ברור מתי תמסור את החזקה במושכר למשיבה. כמו כן, טרם היה ברור אם המבקשת תפר את הסכם השכירות הפרה יסודית לענין תשלום דמי השכירות. רק מאוחר יותר, התברר כי המבקשת מפרה את הסכם השכירות ואינה משלמת את דמי השכירות. לפיכך, הוגשה התביעה השנייה.

על אי ידיעת המשיבה, בדבר הפרה צפויה של הסכם השכירות לענין דמי השכירות, מפנה המשיבה להסכם הפשרה בתיק הראשון, לפיו המשיבה (שם, המבקשת כאן) התחייבה להשאיר את הציוד במושכר במשך 14 ימים ובתקופה זו תוכל המשיבה (כאן) לרכוש את הציוד וכי "השבועיים מהיום לא יחשבו כחלק מתקופת השכירות". בכך יצרה מצג, לפיו בכוונתה לשלם את דמי השכירות.

טענה נוספת של המשיבה הינה, כי אילו הניחה במועד הגשת התביעה הראשונה, כי המבקשת לא תשלם כל סכום נוסף בגין דמי השכירות עד תום תקופת השכירות (שנקבעה ל-10 שנים), תביעתה היתה מגיעה לסך 2,700,000 ₪ לפחות, סכום שאינו בסמכותו העניינית של בית משפט זה. ממילא לא ניתן היה להגיש את התביעה השנייה יחד עם התביעה הראשונה, ולא היה צורך לבקש פיצול סעדים.

המשיבה טוענת בנוסף, כי על פניו היה ברור למבקשת בעת כריתת ההסכם הפשרה בתיק הראשון, כי תוגש תביעה נוספת בגין הפרת הסכם השכירות. היה עליה להפנות את תשומת ליבו של בית המשפט ולבקש בירור בענין חלקיות התביעה.

המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה, גם משיקולי צדק.

דיון

6.השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה, האם חלים סעיפים 44-45 לתקנות, באופן שהיה על המשיבה לבקש ולקבל רשות לפצל סעדיה לפני מתן פסק הדין בתיק הראשון ומשלא עשתה כן, היא מנועה מלהגיש את תביעתה השניה.

כדי להכריע בשאלה זו, יש לקבוע תחילה, אם מדובר בעילה אחת בגינה המשיבה עותרת למספר סעדים, או שמא מדובר בשתי עילות, אשר אין המשיבה זקוקה לרשות לפיצול סעדיה, בשתי תביעות נפרדות.

במחלוקת זו בין הצדדים, דעתי היא שמדובר בשתי עילות שונות, כאשר בצד כל עילה הסעד הנתבע בגינה.

7.הגם שמדובר בהסכם אחד, שכותרתו "חוזה שכירות", נכרכו בו שני עניינים, אשר כל אחד מהם הקים עילת תביעה נפרדת.

המשיבה מכרה למבקשת ציוד, והוסכם כי בתום תקופת השכירות, תוכל המשיבה לרכוש חזרה את הציוד בתנאים מוסכמים. התביעה הראשונה הוגשה, משהחלה המבקשת לפנות את הציוד מהמושכר, לכאורה תוך הפרת התחייבותה לאפשר למשיבה לרכוש אותו. אין לדעתי קשר ישיר בין חובתה זו של המבקשת, לבין התחייבותה על פי הסכם השכירות, לשלם דמי שכירות.